בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' גרפיכץ שיווק בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום יתרת חוב בחשבון בנק, כאשר במוקד הבקשה הטענה כי סכום התביעה מופרז וכי הבנק הפר הסכם לפיו לא יחויב החשבון בגין שיקים שהופקדו לניכיון גם אם חוללו.

הטענות בכתב התביעה

המשיב עוסק בעסקי בנקאות. הנתבעת 1, גרפיכץ שיווק בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית. המבקש הינו בעל מלוא הון מניותיה ומנהלה של החברה.

ביום 21.4.10 פתחה החברה חשבון אצל המשיב ובמסגרתו קבלה אשראי. החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לפירעון האשראי אשר קבלה מהמשיב, סך חובה של החברה ליום 1.11.11 הסתכם בסך של 467,803 ₪ ולסכום זה יש לצרף ריבית על פי הסכמי ההתקשרות בין הצדדים, בשיעור 17.3% לשנה. החברה חייבת בתשלום זה למשיב על יסוד התחייבויותיה במסמכי פתיחת החשבון. המבקש ונתבעת נוספת, כהן עילית, חייבים בתשלום זה על יסוד ערבותם לכל חובות החברה כלפי המשיב.

החברה והנתבעת הנוספת לא הגישו בקשת רשות להגן וניתנו נגדן פסקי דין בהעדר הגנה.

טענות המבקש בבקשת הרשות להגן

לטענת המבקש, בין החברה לבין המשיב נכרת הסכם להסדרת מסגרת האשראי שתועמד לחברה. לפי הסכם זה, הוסכם כי לחברה יועמד אשראי "רגיל" בסך של 300,000 ₪, מסגרת אשראי שנייה נוספת כנגד ניכיון שיקים סחירים בסך של 200,000 ₪ ומסגרת אשראי שלישית ונוספת בסך של 100,000 ₪ כנגד ניכיון שיקים לא סחירים, "למוטב בלבד".

באותו הסכם, טוען המבקש, סוכם שהחברה תנכה שיקים מעותדים כנגד תשלום עמלה גבוהה למשיב, עמלה המגלמת את הסיכום לפיו המשיב לבדו נושא בסיכון לכך שהשיקים המנוכים לא יפרעו.

המבקש מודה כי ליום הגשת התביעה מסתכם חובה של החברה למשיב בסכום התביעה, אך טוען שאין למשיב זכות להגיש תביעה בנסיבות העניין.

סך של 300,000 ₪ מהחוב, טוען המבקש, הינו באותה מסגרת אשראי ראשונה, האשראי "הרגיל". מאותו "אשראי רגיל" אין חריגה ולכן אין למשיב זכות תביעה בגינו.

ביחס ליתרת החוב עד לסכום התביעה, טוען המבקש כי המשיב מחזיק שיקים שהופקדו לניכיון בסך של 167,000 ₪. שיקים אלו ממילא יפרעו לחשבון החברה כך שאין הצדקה לתבוע גם את פירעון יתרת האשראי, לא ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר "חוב עתידי" ובכלל - לפי המוסכם בין הצדדים עבר הסיכון לאי פירעון השיקים למשיב כך שאפילו לא יפרעו אין למשיב זכות תביעה בגינם.

לטענות אלו מוסיף המבקש טענת קיזוז. לטענתו, מחזיק המשיב שיקים שהופקדו לניכיון וחוללו בסך של 136,000 ₪ אולם המשיב איננו פועל לגבייתם ואינו מחזירם לחברה. ביחס לשיקים אלו אף חייב המשיב לקזז מהחוב את העמלה אשר גבה בעסקת הניכיון.

סכום נוסף אשר יש לקזז מסכום התביעה מתבסס על תביעה נפרדת אשר הגישו המבקש ורעייתו נגד המשיב בסך של 637,000 ₪ ומתבררת בבית משפט השלום בפתח תקווה. תביעה זו מתבססת, טוען המבקש, על הנזקים שגרם המשיב למבקש ורעייתו כאשר נמנע מלכבד המחאות בסך של 137,272 ₪ בחשבונם הפרטי אף שהחשבון היה ביתרת זכות גדולה, כאשר סכום התביעה העולה על סכום השיקים מתבסס על טענה לעוולת לשון הרע.

בנוסף, טוען המבקש כי המשיב חייב היה למצות את התביעה נגד החברה בטרם תוגש נגדו, כערב, וכי המשיב מונע ממנו קבלת מסמכים הנחוצים לו להגשת בקשת הרשות להגן.

דיון

בדיון אשר התקיים ביום 17.5.12 נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לטענת המבקש מונע ממנו המשיב מסמכים רלוונטיים לצורך הכנת בקשת הרשות להגן.

טענה זו איננה טענת הגנה ואיננה ביטוי לכפירה כלשהי בחוב הנתבע, אלא טענה מקדמית בדבר אי יכולת המבקש, לטענתו, להכין את התנגדותו כדבעי. לכן היא גם נדונה ראשונה בהחלטה זו אף שנטענה רק בשולי הבקשה. מצב שכזה של העדר יכולת להציג את קו ההגנה ואף לבחון כדבעי את טענות התביעה, בהחלט יתכן בתביעה בסדר דין מקוצר בכלל ובתביעת מוסד בנקאי בפרט.

בתביעות המוגשות על ידי מוסד בנקאי, חדשות לבקרים מתבססת התביעה על הסכמי פתיחת חשבון או נטילת אשראי ועל תדפיס החשבון המציג את יתרת החוב סמוך ליום הגשת התביעה. בהתאם להלכה הפסוקה, די בצירוף מסמכים אלו כדי לאפשר הגשת התביעה כתביעה בסדר דין מקוצר (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 397). עם זאת, בהחלט אפשר והצגת מקטע בלבד מהפעילות בחשבון לא תאפשר לנתבע לבחון את הפעילות בחשבון בתקופה ארוכה יתר טרם הגשת התביעה, לבחון את תחשיבי התובע ולערוך כדבעי את הגנתו. במצב שכזה, עומדת לנתבע הזכות לדרוש לקבל מהבנק התובע מסמכים רלוונטיים נוספים, כאשר סירוב הבנק כשלעצמו, עלול להצדיק מתן רשות להגן. כך נקבע: